פסק-דין בתיק עש"ם 3446/05

           המשיב הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(2), (3) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. על המשיב הוטלו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורים שייכנסו לתוקף בגיל 55 ופסילה מלמלא תפקיד במשרד החינוך למשך חמש שנים. בפניי ערעור המדינה על גזר הדין.   

רקע עובדתי

1.        המשיב עבד בשירות המדינה למעלה משלושים שנה ושימש עד להשעייתו ביום 1.7.02 כמפקח כולל על בתי הספר היסודיים במגזר הערבי במחוז הצפון. ביום 12.9.04 הורשע המשיב בבית משפט השלום, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. מכתב האישום המתוקן עולה כי המשיב סיכם עם שניים מרכזי חברת "מודום", שהייתה אחראית על הפעלת שלוחה מטעם אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן: שלוחת לטביה), כי יקבל תואר שני בחינוך משלוחת לטביה, מבלי שימלא את כל חובותיו האקדמיות. כן סוכם כי המשיב ישלם שכר לימוד מופחת שיעמוד על 9,600 ש"ח בלבד, וזאת במסגרת מדיניות השיווק של "חברת מודום", החפצה לקלוט סטודנטים המחזיקים במשרות בכירות. בעקבות זאת, הגיש המשיב במסגרת לימודיו בשלוחת לטביה מספר עבודות שהוכנו על ידי אחרים וכן מספר עבודות שהכין בעצמו, אך במסגרות קודמות. כמו כן, חרף המחיר המופחת לו זכה, הצהיר המשיב בבקשתו להחזר שכר לימוד כי שילם עבור לימודיו סך של 20,475 ש"ח. על פי מצגי השווא בעניין לימודיו בשלוחת לטביה קיבל המשיב במרמה מענק לימודים ממשרד החינוך בגובה 40% מגובה שכר הלימוד השנתי של אוניברסיטה ישראלית וכן אישור להיעדרות בשכר של עד שמונה שעות שבועיות. ביום 26.3.98 קיבל המשיב במרמה תעודת תואר שני בחינוך מטעם אוניברסיטת לטביה והגיש בקשה להכרה בתואר זה לצורך תוספת שכר. בעקבות ההכרה בתואר הנ"ל קיבל המשיב תוספות שכר חודשיות בסכום כולל של כ- 77,000 ש"ח. בגין עבירות אלה גזר בית משפט השלום על המשיב עונש של 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וכן הטיל עליו קנס בסך 100,000 ש"ח. 

2.        בעקבות הרשעתו של המשיב הוגשה נגדו ביום 14.11.04 תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית הדין), המייחסת לו עבירות לפי סעיפים 17(2), (3) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק). ביום 28.2.05 הרשיע בית הדין את המשיב בעבירות שיוחסו לו, בקובעו כי העבירות בהן הורשע בבית משפט השלום נושאות עימן קלון.

           בגזר דינו עמד בית הדין על חומרת מעשיו של המשיב ובכלל זה ציין:

"צל כבד ומכביד רובץ על מעשיו של הנאשם, במיוחד לנוכח יסוד המעילה באמון שהיה כרוך במעשיו האמורים כלפי הנהלת משרד החינוך שהאמינה, כי הנאשם לנוכח תפקידו ילמד לימודי מוסמך תוך השקעת פרי רוחו בהם וידווח על עלותם בדרך המלך וימסור מידע אמין, נכון ומדויק על עלותם לנוכח מימונם החלקי על ידי המשרד, בהתאם לאמות המידה הנהוגות, ובאלה כשל הנאשם כישלון חרוץ...".

(שם, בפסקה 5)

           למרות זאת, בית הדין קבע בגזר דינו כי במקרה שלפניו נסוגה במעט תכליתם הרגילה של אמצעי המשמעת, לנוכח נסיבותיו האישיות של המשיב. בתוך כך התחשב בית הדין בתרומתו המרובה של המשיב לשירות הציבורי, בפגיעה הגדולה בחייו האישיים כתוצאה מהרשעתו, ובמצבו הכלכלי בהיותו המפרנס של משפחה מרובת ילדים. עוד הביא בית הדין בחשבון כי על המשיב הושת קנס משמעותי ביותר במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדו. על רקע זה קבע בית הדין כדלקמן:

"בסופו של עיון הגענו לכלל מסקנה, לנוכח מכלול טעמינו, כי ניתן למצות את ההליך המשמעתי נגד הנאשם, על ידי הטלתם של אמצעי משמעת אלה:

א.   נזיפה חמורה - מסר נורמטיבי מטעמו של בית הדין המופנה לנאשם והמצביע על הפסול החמור שנפל במעשיו.

ב.   פיטורין

1)   הנאשם יפוטר משירות המדינה, יום אחרי הגיעו לגיל 55, על מנת לאפשר תשלומם של מאות ימי המחלה אותן צבר במהלך שנות עבודתו התורמות, וזאת גם בהתחשב בנטל הכספי בו הוא עמד לנוכח ההליך הפלילי ועונשו.

2)   עד למועד פיטוריו ישאר הנאשם ויוותר באותו המעמד בו הינו מצוי כיום, על בסיס החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה.

ג.    פסילה למילוי תפקיד - הנאשם יפסל לפרק זמן של 5 שנים מיום גזר הדין, למלא כל תפקיד במשרד החינוך".

(שם, בפסקה 10, ההדגשות במקור)

           בהחלטה מיום 15.3.05 ניתנה על ידי בית הדין הבהרה לבקשת המדינה (להלן: החלטת ההבהרה), ובה ניסח בית הדין מחדש את סעיף 10(ב)(2) לגזר הדין וקבע כך:

"עד למועד פיטוריו הנאשם ימשיך להיות מושעה מעבודתו ומתוקף פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ואולם ישולם לו עד למועד פיטוריו שכרו הרגיל".

(שם, בפסקה 15)

           מכאן הערעור שבפניי, המופנה נגד גזר הדין של בית הדין ונגד החלטת ההבהרה.